#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ללעוס חיטין?	"מותר ללעוס חיטין ולאוכלו דאין מחמיצין מיד [ואפי&#x27; אם לועס כל היום אינו מחמיץ דעוסק הוא (שעה&quot;צ ס&quot;ק א&#x27;), והערוה&quot;ש (סע&#x27; ב&#x27;) מחמיר בכל אופן דחיישינן שמא ישהה משהו בין השינים], אבל לא ילעוס החיטין ויניחנה על מכתו דאז יחמיץ לאחר שיעור מיל (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;), ואם רק נושך הגרגיר בשיניו אין בה רוק כ&quot;כ ואינו בא לידי חימוץ לעולם (שעה&quot;צ ס&quot;ק ב&#x27;)"	סימן תסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לעסו והניח על מכתו קודם פסח?	"צריך להסירו בערב פסח משעת איסורו אלא א&quot;כ כבר נפסלה מאכילת כלב (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן תסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החמץ של גוי?	"כל האיסור הנ&quot;ל הוא משום איסור ב&quot;י בחמצו של ישראל אבל בחמצו של גוי מותר ליהנות ממנו לצורך חולה, וממילא יכול הישראל להקנות החיטין להגוי ואח&quot;כ יקבלנו ממנו ויקבל הרטיה בתורת שאילה (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן תסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה מותר לו ליהנות מחמצו של גוי?	"מותר לחולה ליהנות מחמץ שלא כדרך הנאתן כגון בדרך רטיה וכדומה א&quot;נ אפי&#x27; בדרך אכילה אלא שמעורב בו דבר מר ואין לו הנאת חיך (רמב&quot;ם הל&#x27; יסודי התורה פ&quot;ה ה&quot;ח, מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;), ומ&quot;מ כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק א&#x27;) דעדיף טפי להתרפאות מהיתר מפני ב&#x27; טעמים, א&#x27; הוא רוצה בקיום החמץ, ב&#x27; ההיתר להתרפאות מאיסור הנאה שלא כדרך הנאתן הוא בדוקא כשא&quot;א בענין אחר, ועל כן אם אפשר להתרפאות במי פירות עדיף טפי שלא להתרפאות בחמץ גמור (שעה&quot;צ ס&quot;ק ה&#x27;) {ולפי&quot;ז יש מקום להקפיד להגיע תרופות שאין בהם שום חמץ בפסח}"	סימן תסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחמץ שעבר עליו את הפסח?	"ה&quot;נ דמותר לחולה להתרפאות ממנו שלא כדרך הנאתן [אם א&quot;א בענין אחר] (שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;)"	סימן תסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחולה שיש בו סכנה?	"פשוט דמותר לאכול כל דבר אם אינו בקל לעשותו בהיתר (מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;), אבל אם אינו סכנה אסור לאכול אפי&#x27; משהו חמץ (שעה&quot;צ ס&quot;ק ו&#x27;)"	סימן תסו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נותן שעורין לבהמתו, 1) ומצא בהם ריר 2) ולא מצא בהם ריר?	"1) הרוק מחמיץ וצריך לבער השעורין כדי שלא יבואו לידי חימוץ 2) המרדכי בשם הרוקח ס&quot;ל דמסתמא א&quot;צ לחוש לריר [וביאר הרמ&quot;א דכבר ביטל החמץ קודם לכן, והקשה המג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) איך מהני כל חמירא קודם שנעשו חמץ, ותירצו האחרונים דר&quot;ל הוא מבטל כל השעורין שסופן לבואו לידי חימוץ (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;) {ואינו תלוי בברירה דאינו מבטל למפרע אלא מכאן ולהבא}, ואע&quot;פ שאסור להאכיל בהמתו איסורי הנאה מ&quot;מ אין לחוש לזה מספק (שעה&quot;צ ס&quot;ק ז&#x27;)], והרמ&quot;א הביא שיש מחמירים אפי&#x27; בסתמא דחיישינן לריר [ובודאי בשור ופרה יש לחוש לריר וכמ&quot;ש לעיל סי&#x27; שכ&quot;ד סע&#x27; י&quot;ד], ולמעשה הכריע המ&quot;ב (ס&quot;ק ה&#x27;) כהמג&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) בשם המהר&quot;י וייל דטוב להחמיר ליתן רק מעט לבהמותיו כדי שלא ישתייר כלום, ואם נשתייר יש לבער הנותר אף שאין רואה עליו רוק"	סימן תסו סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשק של קמח שנתלחלח ע&quot;י זיעת החומה?	"הרוקח מחמיר דהוי כמים ומחמיץ, והרא&quot;ש צידד לדמותו לזיעת אדם דהוי כמי פירות ולא כמים, ולהלכה המחבר סותם להקל ואח&quot;כ הביא דיש אוסרים, ותמה עליו המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) דאדרבה רוב הראשונים מחמירים, והמ&quot;ב (ס&quot;ק ח&#x27;) הכריע דמדינא יש להקל אבל לכתחילה יש להחמיר ואם רוצה להשתמש בהקמח יש לרקדו תחילה ויזרוק הקמח המלוכלך, וביאר בשעה&quot;צ (ס&quot;ק כ&quot;ב) דהוי רק חשש איסור משהו, ולפי דעה ראשונה אינו מחמיץ כלל, ויש שיטת הרי&quot;ף ורמב&quot;ם דמי פירות עם מים מותר בכדי שיעור מיל, ויש שיטות דמקילין במי פירות שנתייבשו, ואע&quot;פ שהח&quot;י מחמיר מ&quot;מ המגן אלף והעין יצחק מקילין.&lt;br&gt; "	סימן תסו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם נפל מים על תחתית השק של קמח?	"יאחוז המקום לכלוך בידו עם מעט יותר ויריק שאר הקמח מן השק (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א), וכתב הב&quot;ח דלכתחילה ירקד הקמח אח&quot;כ (מג&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, ט&quot;ז ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב), ועצה זו מהני אפי&#x27; אם כבר נתייבש המים כל זמן שהוא מכיר מקום המים [ולפי החיי&quot;א אין להקל בנתייבש בפסח אלא בעני או בהפסד מרובה] (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ו)"	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נפלה מים על גבי השק?	כתב החמד משה דאז צריך לחוש שמא נכנסו המים בעומק הקמח וא&quot;א להכיר המקומות אז מדינא צריך לרקד הקמח, אכן המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ב) הכריע דקודם פסח אין להחמיר בדיעבד אם לא ריקד דיש לצרף השיטות דקמח הוי לח בלח ואינו חוזר וניעור בפסח (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ט)	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה יעשה אם אינו יכול לאחוז מקום הלכלוך בקמח 1) ועדיין הוא לח 2) וכבר נתייבש קודם פסח 3) ונתייבש בפסח?	"1) המחבר מקיל כהמרדכי דיכול לרקד הקמח [דלא כהרא&quot;ש דמחמיר אפי&#x27; בלח, ודלא כרוקח דמקיל אפי&#x27; בנתייבש (ביה&quot;ל ד&quot;ה ואם)], ואם הוא ביו&quot;ט צריך להיות לצורך יו&quot;ט, ואם אינו לצורך יו&quot;ט יכול לרקד ע&quot;י גוי [דמקום החמץ אינו פסולת גמור והוי שבות דשבות במקום מצוה, ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל (סי&#x27; שי&quot;ט) דהמג&quot;א ס&quot;ל דאיסור והיתר הוי ב&#x27; מינים מדרבנן] ויזרוק החמץ בחוץ ויהיה נדרס ברגליו (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ב) א&quot;נ יכול ליתן ולמסור החמץ במתנה לגוי כל זמן שעדיין לא שהה כשיעור מיל (מג&quot;א ס&quot;ק ח&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ג) {אבל אם כבר נתחמץ אסור ליתנו לגוי דהוא נהנה במה שהגוי אוכלה וכמ&quot;ש סוף סימן תמ&quot;ח} 2) כתב המחבר דאין עצה לרקדו דחיישינן שמא ירדו פירורים דקין [דרגיל הוא להתפרר (שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ז)] דרך נקבי הנפה ויתערב עם הקמח [ודינם כיבש ביבש וחוזרים ונראים בפסח ואפי&#x27; אם לש העיסה קודם פסח (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ז)] אלא צריך לרקדו [כדי לבער החמץ שימצא בו (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט)] ואח&quot;כ ישמור הקמח עד לאחר פסח, אכן הפר&quot;ח והלבוש מקילין דהוי כלח בלח ואינו חוזר וניעור בפסח ובפרט כשנאפה ונעשה גוש אחד קודם פסח [אבל לא ימעך הקמח לתוך הנפה דעי&quot;ז יוכל לצאת פירור יבש דרך נקבי הנפה (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ב, ערוה&quot;ש סע&#x27; י&quot;ג)], והוסיף המגן אלף עוד סניף להקל אם יאכל קצת מן הקמח קודם פסח יכול לתלות החמץ במה שאכל (עי&#x27; רע&quot;א) ויש לסמוך על זה במקום הפסד (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז) {ואנן מקיימין זה במה שמפרישין חלה ומסירין כל החשש כפולות}, והערוה&quot;ש (סע&#x27; ט&quot;ו) מקיל בה לגמרי דהוי כלח בלח קודם פסח, והמ&quot;ב (שם) מסיים דמ&quot;מ אין לסמוך על קמח זה לליל הסדר דהרי אין זה משומר כהוגן, וה&quot;ה בכל דבר שמקילינן משום ס&quot;ס אין לסמוך עלייהו לליל הסדר, וכ&quot;כ הערוה&quot;ש (סע&#x27; י&quot;ח) דיש מקום להחמיר במצות ליל הסדר 3) אסור לשהותו בפסח דהוי כנתערב בפסח ואוסר במשהו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&#x27;) [וה&quot;ה אם נתייבש קודם פסח ולא רקדה עד פסח (ביה&quot;ל ד&quot;ה ואם)], לפי המחבר (לקמן סי&#x27; תס&quot;ז סע&#x27; י&#x27;) אפשר למוכרו לגוי חוץ מדמי חמץ שבו, ולפי הרמ&quot;א (שם) צריך לשרוף הכל, ולהלכה יש להקל כהמחבר במקום הפסד מרובה (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;א) [ופשוט דמיירי כשיש גוי בפניו דהרי אסור לשהותו (שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ט)]"	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם באו עכברים ונשכו השק של קמח?	"הב&quot;ח ומג&quot;א (ס&quot;ק ט&#x27;) מחמירים דהוי כנפלו מים ונתייבש ואינו יודע מקומו דקודם פסח צריך לרקדה ולהניחה עד אחר פסח, ובפסח כולו אסור, אכן הט&quot;ז (ס&quot;ק ד&#x27;) מקיל באחיזת מקום הנשוך והשאר מותר בפסח [כל זמן שלא נתערב הקמח בתוך השק], והמ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ח) הכריע דראוי להחמיר שלא במקום הדחק או הפסד [ובפרט בתוך החבית יש להחמיר שלא במקום הדחק (שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&quot;ז)], ולפי הפר&quot;ח ולבוש דהוי כלח בלח יש מקום להקל לרקד ולאפות קודם פסח דאינו חוזר וניעור בפסח (מ&quot;ב שם), והערוה&quot;ש (סע&#x27; ט&quot;ז) מצדד להקל כהט&quot;ז דאינו ברור שהטיפו רוק בכל הקמח וגם אינו ברור דרוק של עכברים הוי כמים"	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בנסתפק אם נתלחלח ע&quot;י מי פירות?	"כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&#x27;) דיש מקום להקל ע&quot;י ריקוד אפי&#x27; אם נתייבש בפסח [ולפי המקור חיים דוקא להקל ללוש אח&quot;כ במי פירות ודוקא לחולה וזקן, והשעה&quot;צ (ס&quot;ק נ&quot;ג) דן בזה והעלה דיש להקל ללוש במים ולאפותו קודם פסח בצירוף דהוא משהו וכבר נתייבש ושמא לא נתערב בו כלל], אבל אם אפשר בקל למצוא קמח אחר לפסח אין כדאי לכתחילה לסמוך על ס&quot;ס לאכלו בפסח אלא יצניעו עד לאחר פסח, וה&quot;ה אם נתערב בדבר שהוא ספק מי פירות (מ&quot;ב שם, שעה&quot;צ ס&quot;ק נ&quot;ב)"	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במקום דשכיחי עכברים אבל ליכא שום ריעותא על השק?	"המהר&quot;ם שי&quot;ק (או&quot;ח סי&#x27; קכ&quot;ה) מחמיר בזה לגבי מצות ליל הסדר דאינו שמורה, אבל הדברי יציב (או&quot;ח ח&quot;ב סי&#x27; קצ&quot;ז - קצ&quot;ח) מאריך להוכיח דהוי בכלל שמורה, ויש יחידי סגולה שמחמירים לתלות השק של קמח בחוט המשתלשל מהתקרה (פסק&quot;ת אות ו&#x27; והע&#x27; 27)"	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה דין בחיטין שיש בתוכו תולעים?	"עי&#x27; בשדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי&#x27; י&quot;א אות ה&#x27;) דהביא כמה שיטות בדבר, ויש מחמירים דגוף התולעת הוי כרוק העכברים ומצדד להקל ע&quot;י ריקוד אם אופהו קודם פסח וגם אוכל מעט ממנו, ע&quot;ש"	סימן תסו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בטל?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-2d067ffe0b49121bfe3a4d4d1205012edae6a5b4.jpg"">"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי הפה והחוטם והעין והאוזן?	"בין של אדם בין של בהמה הוי מתולדות מים ומחמיץ (לבוש, גר&quot;ז סע&#x27; א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד), אכן הערוה&quot;ש (סע&#x27; א&#x27;) ס&quot;ל דאם ראינו במי רגלים דיש סוברים דשל בהמה אינם כמים כ&quot;ש בדברים אלו אינם כמים, וכן ראינו בתוספתא דשבת (פ&quot;ט) דהביא מקורות למי החוטם ומי העין מפסוקים דמיירי באדם ולא בבהמות {וכן ראינו שהערוה&quot;ש לעיל (סי&#x27; תנ&quot;ג סע&#x27; י&#x27;) ס&quot;ל דמי הפה של עכבר אינו מחמיץ, ודלא כהטור שם, ולעיל כתב המחבר (סע&#x27; ב&#x27;) דריר הבהמה מחמיץ, צ&quot;ל דהערוה&quot;ש חולק עליו וס&quot;ל דאינו מחמיץ אע&quot;פ שהערוה&quot;ש הביא דין המחבר ואינו חולק עליו, ואינו משמע ממנו לחלק בין מי הפה וריר, וצ&quot;ע}"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה דין בדם וחלב ומי מרה?	"כולם [בין חלב בקמ&quot;ץ בין חלב בציר&quot;י] הוו כמי פירות [ונפק&quot;מ כשהם בטלים בששים] (מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;, באה&quot;ט ס&quot;ק י&quot;ג, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ה - כ&quot;ו)"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין ברוק שיש בו דם?	"הוי כמים שמעורב בהם מי פירות דמחמיצים מיד (ח&quot;י ס&quot;ק ג&#x27;, פמ&quot;ג מש&quot;ז ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי רגלים של 1) אדם 2) בהמה?	"1) כמים דמבואר במס&#x27; מכשירין דהם מכשירים 2) מבואר בתוספתא דאינם מכשירים אבל יש מח&#x27; ראשונים אם הם מחמיצים (ביה&quot;ל ד&quot;ה וכן), המרדכי הביא ממהר&quot;ם דאינם מחמיצים אלא אם נראו החיטים מבוקעים {וצ&quot;ב דאם דינם כמי פירות מאי נפק&quot;מ אם הם מבוקעים} [ומבואר משעה&quot;צ (ס&quot;ק ע&quot;ז) דהוי כמי פירות], ורבינו ירוחם ס&quot;ל דמחמיצים כמים (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג, שעה&quot;צ ס&quot;ק ס&quot;ב) {וכן ראינו לעיל (סע&#x27; ג&#x27;) לגבי זיעת כותלים דיש מח&#x27; אם מדמים הכשר לחימוץ, והקשה הערוה&quot;ש (סע&#x27; א&#x27;) מצד שני ראינו דחלב ודם מכשירים ואינם מחמיצים כמים}"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בזיעת 1) אדם 2) בהמה?	"1) כתב הטור בשם הרא&quot;ש דאינו כמים ואינו מחמיץ, ויש מח&#x27; אחרונים אם אינו מחמיץ כלל או דינו כמי פירות [דמחמיץ עם מים], הפר&quot;ח ומקור חיים מקילים לגמרי אבל הא&quot;ר מחמיר דהוי כמי פירות (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח, שעה&quot;צ ס&quot;ק ע&quot;ז), והערוה&quot;ש (סע&#x27; א&#x27;) נקט דהוי כמי פירות 2) הב&quot;י לעיל (סי&#x27; תנ&quot;ג סע&#x27; ז&#x27;) הביא ספיקותו של התרוה&quot;ד אם דינו כמים או כזיעת אדם (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז)"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין 1) בצואה סתם [רכה] 2) בצואה רכה מאד 3) בחיטין שנמצאו במעי התרנגולת?	"1) מבואר בט&quot;ז (ס&quot;ק ד&#x27;) דאינו מחמיץ כלל [והא דאמרינן לרקדו מצואת תרנגולים היינו משום מאיסותא או משום הקריבהו נא לפחתך (שעה&quot;צ ס&quot;ק ע&quot;ה), ואפי&#x27; במצות שאינם לליל הסדר מ&quot;מ הם לצורך יו&quot;ט (ט&quot;ז שם) {וק&quot;ק דהט&quot;ז לעיל (סי&#x27; תנ&quot;ה ס&quot;ק ג&#x27;) במים שלנו משכונת מת או בשעת התקופה היה מחמיר מאד שלא לשפוך המים שלצורך מצות של ליל הסדר אבל לגבי שאר המצות לא היה מחמיר כ&quot;כ}], אבל הגהות מהרל&quot;ח (חידושי הגהות ס&quot;ק א&#x27;) ס&quot;ל דהוי כמי פירות (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח), וכן נקט הערוה&quot;ש (סע&#x27; א&#x27;) דהוי כמי פירות [ומבואר בביה&quot;ל (ד&quot;ה וכן) דמיירי בצואה שרכה קצת דאילו עבה ממש אינו נעשה בצק עם הקמח כלל] 2) תנן במס&#x27; מכשירין (פ&quot;ו מ&quot;ה) מי רגלים בין גדולים בין קטנים [מכשירים], ופי&#x27; הר&quot;ש והרע&quot;ב דהיינו משקין היוצאים מפי טבעת, וביאר הא&quot;ר כוונתם דבסתם צואה רכה אינו כמים אלא תלוי במח&#x27; הנ&quot;ל אבל צואה רכה גמורה הוי כמים [והחיי&quot;א הביא ב&#x27; דעות בצואה רכה אם דינו כמי פירות או אינו מחמיץ כלל, ותמה עליו הביה&quot;ל (ד&quot;ה וכן) הרי לפי הא&quot;ר הוי כמים {ולכאורה אי אמרת דהחיי&quot;א מיירי בצואה סתם ובזה נקרא צואה רכה ניחא}], ותמה התיו&quot;ט (שם) על הר&quot;ש והרע&quot;ב דבמשנה ז&#x27; אמרינן השותה מי טבריה אע&quot;פ שיוצאים נקיים אינם חשובים כמים, ומדחיק לתרץ דהתם שותה המי טבריה כדי לשלשל ולכן לא חשיבי כמשקין משא&quot;כ שאר משקין שיוצאים מפי הטבעת מאיליהם חשובים כמשקין, והביה&quot;ל (ד&quot;ה וכן) רוצה להוכיח מהרמב&quot;ם והגר&quot;א שהם חולקים על הר&quot;ש והרע&quot;ב ופירשו המשנה באופן אחר, והיינו מי רגלים שבא מאדם גדול או מאדם קטן מכשירים, ולאפוקי כשבאים מבן שמונה חדשים דאינם מכשירים. ואח&quot;כ הביא ספר חוט שני דתי&#x27; קושיית התיו&quot;ט דלעולם אפי&#x27; צואה רכה לגמרי הוי כצואה ולא כמי רגלים וכמ&quot;ש במי טבריה והא דכתבו הר&quot;ש והרע&quot;ב דהוי כמי רגלים היינו במי שיש לו חולי והמי רגלים ממש יוצאים דרך מקום גדולים. והביה&quot;ל מסיים דאפי&#x27; אם רוצים להקל בצואה רכה לגמרי דאינם מכשירים כמים מ&quot;מ יש אחרונים דס&quot;ל דאפי&#x27; דבר שאינו מכשיר יתכן דמחמיץ {וכמ&quot;ש לעיל לגבי זיעת הכותלים (סע&#x27; ג&#x27;), וכן לעיל לגבי מי רגלים של בהמה}, וממילא כל זה הוי רק סניף להקל {ונראה דזהו דוקא לגבי צואה רכה מאד דכל הראשונים מיירי בענין הכשר ולא לענין חימוץ על כן יש מקום להחמיר דאפי&#x27; להשיטות דאינם מכשירים מ&quot;מ הם מחמיצים, אבל לגבי צואה סתם דנחלקו בה האחרונים בהדיא לגבי חימוץ אין מקום להחמיר טפי} 3) כתב המגן אלף דאע&quot;פ שנתרככו ע&quot;י הלחות מ&quot;מ אינם מחמיצים ומותר לשרותו במים צוננים בפחות משיעור מיל (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז, שעה&quot;צ ס&quot;ק ע&quot;א) {כפשוטו ס&quot;ל כמ&quot;ד דצואה אינה מחמצת כלל דאילו ס&quot;ל דהוי כמי פירות ה&quot;נ ימהר להחמיץ ע&quot;י המים, ויכול לדחות דהמגן אלף כתב אח&quot;כ דהכא עדיפי טפי דהם נתעכלו בתוך המעיים ושוב אינם מחמיצים כלל, אמנם ממ&quot;ב אינו משמע דאיצטריך טעם זה אלא דהוא סותם להקל כהשיטות דצואה אינו מחמיץ כלל, ויש לדחות דהשעה&quot;צ אח&quot;כ כתב &quot;ע&quot;ש עוד מה שכתב בענין זה&quot; ואפשר כוונתו לצרף סברא זו, ועוד יש לדחות דמיירי בצואה עבה ממש דודאי אינו מחמיץ, וצ&quot;ע בכל הנ&quot;ל, ועוד צ&quot;ע דכאן משמע דהלחות שבמעי התרנגולת אינם מחמיצין ולקמן (מ&quot;ב סי&#x27; תס&quot;ז ס&quot;ק פ&quot;ז) אמרינן שהלחות שבתוך הזפק מחמיצין}"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש חילוק בין בעלי חיים שיונקים לבעלי חיים שאינם יונקים?	"הביה&quot;ל (ד&quot;ה וזיעת) הביא ממאמר מרדכי דהביא מספר שערי שמים דכל מי שאינו יונק אין לו מקום השתן ואינם משתינים ולפיכך בעופות כשמוצאים צואה על הקמח לא חיישינן שהשתינו משא&quot;כ בחתולים, ומ&quot;מ המאמר מרדכי הכריע להקל אפי&#x27; כשמצא צואת חתולים דאין מחזקינן איסור דשמא לא הטילו מי רגלים כלל או שמא הטילו במקום רחוק או שמא לא נתחמצו החיטין מחמתם או שמא נתבטלו בתוך הקמח, ועוד יש שיטת המהר&quot;ם דמי רגלים של בהמות אינם מחמיצים"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בחיטין ש-sprayed?	"כתב שו&quot;ת תשובות והנהגות (ח&quot;ב סי&#x27; רכ&quot;ה אות ג&#x27;) שלא ליקח מתבואה זה למצות דלפעמים יש בה גם מים {אבל משמע דמשום מי פירות לחוד יש להקל לאחר שנתייבשו, וע&quot;ע בפסק&quot;ת (הע&#x27; 29) דמחמיר בזה}, וגם לפעמים נעשו מתולעים ועלול לגרום שמתחמץ יותר מהר"	סימן תסו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בקמח שנפל עליו דלף?	"איתא בגמ&#x27; דאינו בא לידי חימוץ אם נופל טיף טיף, והר&quot;ן הביא חידוש מרא&quot;ה בשם הרמב&quot;ן דפשוט דבמקום הדלף בודאי בא לידי חימוץ וכל הנדון הוא שאר מקומות הקמח, ועל זה אמרינן דאם נופל טיף טיף טרוד ושאר המקומות אינם שואבים המים ולא באו לידי חימוץ אבל אם אינו נופל טיף טיף אפי&#x27; שאר המקומות שואבים המים ובאים לידי חימוץ, והר&quot;ן חולק עליו, וביאר הט&quot;ז (ס&quot;ק ה&#x27;) דחולק עליו בתרתי, חדא כשנופל טיף טיף כל הקמח אינו בא לידי חימוץ [דע&quot;י טירוד הדלף אינו מניח להחמיץ כל סביביו (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ט)], ועוד כשאינו נופל טיף טיף רק מקום המים באים לידי חימוץ [והערוה&quot;ש (סע&#x27; ו&#x27;) מחמיר בכל הקמח], והמחבר פסק כהר&quot;ן, אולם למעשה המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ג) פסק כהפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ה&#x27;) דאין אנו בקיאין בטיף טיף וצריך להחמיר בכל אופן, וכן משמע מערוה&quot;ש (סע&#x27; ו&#x27;) דכתב דמימינו לא שמענו להורות דין זה למעשה"	סימן תסו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה באו לידי חימוץ כשאינו יורד טיף טיף?	"התרוה&quot;ד (סי&#x27; קכ&quot;ג) הוכיח מכאן דע&quot;י עסק קטן כטיף טיף השהיות מצטרפות ולפיכך צריך טיף טיף כדי שלא יהיו שהיות בינתים אבל כשאינו טיף טיף יש שהיות בינתים שמצטרפין [דלא כחזו&quot;א (סי&#x27; קכ&quot;א ס&quot;ק י&quot;ח) דפי&#x27; בדעת התרוה&quot;ד דטיף טיף הוי עסק גדול, דמבואר בדברי התרוה&quot;ד בסוף התשובה דאפי&#x27; טיף טיף הוי עסק קטן], אכן המאמר מרדכי פי&#x27; דכשאינו נופל טיף טיף אין בכחם למנוע החימוץ, וכתב השעה&quot;צ (ס&quot;ק פ&#x27;) דיש נפק&quot;מ בין הטעמים אם נפלו טיף טיף ואח&quot;כ שהו כשיעור חצי מיל ואח&quot;כ נפלו עוד הפעם טיף טיף ואח&quot;כ שהו עוד הפעם כחצי מיל, דלפי התרוה&quot;ד מצטרפין להיות כשיעור מיל אבל לפי המאמר מרדכי יתכן לומר דאינם מצטרפין דמצי למימר דהטיף טיף מבטל השהייה"	סימן תסו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אפי&#x27; בטיף טיף, האם צריך לאפותו מיד?"	"כתב הרא&quot;ש דצריך לאפותו מיד, וביארו רוב האחרונים דהיינו כמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; תנ&quot;ט סע&#x27; ב&#x27;) דלכתחילה לא יניח העיסה בלא עסק אפי&#x27; לרגע אחד אבל בדיעבד כשר עד שישהה כשיעור מיל אחר שפסק הדלף [דלא כח&quot;י דס&quot;ל דטיף טיף אינו עסק גמור ולפיכך בשהיה מועטת יחמיץ] (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;א, שעה&quot;צ ס&quot;ק פ&quot;א)"	סימן תסו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוא מסופק אם הוא טיף טיף?	הרא&quot;ש כתב דאסור משום ספיקא דאורייתא לחומרא (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ב)	סימן תסו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בדלף שנופל על דגן?	"ה&quot;נ אם הוא טיף טיף אינו מחמיץ ומיד אח&quot;כ צריך לטחון הדגן (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ב) {ולכאורה צ&quot;ע דמבואר לעיל (סי&#x27; תנ&quot;ג סע&#x27; ט&#x27;) דלכתחילה צריך להמתין יום או יומים משעת הטחינה על הלישה, וממ&quot;ב (שם) משמע דלכל הפחות צריך לינת לילה והכא א&quot;א להמתין יותר משיעור מיל, וכן הקשה הערוה&quot;ש (סע&#x27; ז&#x27;) ולפיכך פי&#x27; הרמב&quot;ם כשכתב &quot;דגן&quot; דכוונתו &quot;קמח&quot;, וצ&quot;ל דהמ&quot;ב ס&quot;ל דבשעת הדחק מותר אפי&#x27; בלא לינת לילה ובלבד שיעסוק בו בזריזות וכמ&quot;ש המ&quot;ב אח&quot;כ (שם ס&quot;ק מ&quot;ג)}"	סימן תסו סעיף ו		
